והבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

המדובר בשתי תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעים, לטענתם, בעקבות מעורבותם בשתי תאונות דרכים, האחת מיום 29.3.09 והשני מיום 10.5.10. התביעות הוגשו בשני תיקים נפרדים ונשמעו בהן ראיות הצדדים באופן נפרד. יחד עם זאת, נוכח סמיכות הזמנים של סיום שמיעת הראיות והגשת סיכומים בכתב, הודיעו הצדדים על בקשתם המשותפת לפיה יינתן פסק דין משותף בשני התיקים.

בתיק הראשון (442-06-09) טוען התובע (עורך דין במקצועו) כי נפגע בתאונת דרכים ביום 29/3/09 עת נהג ברכבו והתנגש עם רכב צד ג' בכביש פנימי בכפר מגוריו. התובע טוען כי סבל מחבלות בראש, בגב ובצוואר ועקב כך נזקק לטיפול רפואי בבית החולים וכן במסגרת מרפאת קופת חולים.

בתיק השני (18499-07-10) טוענים התובעים, עו"ד והבי, אשתו ושני בניו הקטינים כי נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 10/5/10 עת סטה רכבם ועלה על מדרגה בכביש. עקב "מאורע" זה, טענו התובעים כי סבלו מחבלות גוף ונזקקו לטיפול רפואי בחדר מיון של בית החולים.

כפי שציינתי לעיל, נשמעו ראיות הצדדים בשני התיקים באופן נפרד. בתיק הראשון המתייחס לתאונה מיום 29/3/09 העיד התובע בלבד ואילו מטעם הנתבעת העיד נהג רכב צד ג'. בתיק השני, העידו התובע ואשתו ואילו מטעם הנתבעת לא הובאו עדים (אם כי הוגש תמליל בהסכמה). בתיק הראשון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה בתום הישיבה ואילו בתיק השני (אשר הסתיים בו הדיון כחודשיים לפני כן) הוגשו סיכומים מפורטים בכתב. אעיר כי קיימת הסכמה בתיק הראשון לפיה כל הראיות והמוצגים, לרבות פרוטוקול הדיון שהתקיים בעניין התיק השני יהוו חלק מהראיות בתיק הראשון.

בבואי להכריע במחלוקת בין הצדדים בשני התיקים, אציין בפתח הדברים כי הנתבעת אינה מאמינה לגרסת התובע ובני ביתו בדבר מעורבותם בתאונות הדרכים הנ"ל, בין היתר, נוכח עברו העשיר ביותר של התובע. על פי נתונים שפורטו היטב במהלך שמיעת הראיות וכן בסיכומים בכתב שהגיש ב"כ הנתבעת, "הספיק" התובע להיות מעורב בכ – 15 תאונות דרכים שונות בעברו, מלבד שתי התאונות שבפנינו. חב' הביטוח טוענת כי התובע "דואג לסדר" לעצמו מעורבות בתאונות דרכים, שבחלקן לא היו ולא נבראו, ואילו בחלקן האחר הן עניין של מה בכך, שלא גרמו שום נזק גוף. חרף זאת, דואג התובע להעצים את נסיבות התאונה ולפנות אל בית החולים בטענות על כאבים באותם איברי גוף (דבר שחוזר על עצמו בכל תאונות הדרכים) ולאחר מכן לבקר פעם פעמיים במרפאות קופ"ח ולפנות בדרישה לקבל פיצויים מחב' הביטוח. הנתבעת מבקשת בשני המקרים שבפנינו "לשים קץ" לתופעה זו, לפיה התובע מבקש להתפרנס מתאונות דרכים, שאינן אמיתיות.

חרף הרושם הכללי שחב' הביטוח מבקשת להקנות לתובע לאור עברו התאונתי העשיר (ב"כ הנתבעת כינה את התובע: "תאונותיו אומנותו"), אפנה להלן להכרעה בשני התיקים שבפניי על סמך החומר הראייתי והמסמכים הרפואיים, תוך שאני נותן את דעתי הן לנסיבות אירוע התאונה, הן לנזק גוף הנטען והן לפיצויים ככל שמגיע פיצוי כלשהו.

התיק הראשון

התיק הראשון מתייחס לתאונה מיום 29/3/09. התובע טוען בתיק זה כי הוא נהג ברכבו בכביש פנימי בכפר נחף והתנגש עם רכב צד ג', דבר שהביא לנזק רכוש לרכבו וכן לגופו. התובע הוא העד היחידי בתיק זה. הוא מפנה לאישור משטרה לעניין התאונה הנ"ל וכן לתעודת חדר מיון ולתעודות רפואיות מקופ"ח, לרבות אישור ממכון לפיזיותרפיה לפיו ביצע 8 טיפולים פיזיותרפיים. הנתבעת טוענת כי מדובר באירוע קל ביותר שלא גרם לנזק גוף כלשהו. על פי טיעוני הנתבעת אשר מסתמכים בעיקרו של דבר על גרסת נהג רכב צד ג' (הוא עד ההגנה היחידי), המדובר באירוע בו נהג התובע במהירות מינימאלית של כ – 10 קמ"ש ואילו רכב צד ג' היה בעמידה. הרכב של צד ג' "בקושי" נגע ברכב של התובע (ש' 12, עמ' 14 לפרוטוקול), כאשר אירוע זה לא גרם נזק כלשהו לתובע.

התובע טען כי בעקבות מעורבותו בתאונה הנ"ל הוא חש כאבים בראש, בגב ובצוואר ופנה אל בית החולים הממשלתי נהרייה. מעיון בתעודות חדר המיון ניתן ללמוד על טענה מפי התובע בדבר כאבים, אך בבדיקה הרפואית צוין כי הכול תקין. לא היו כל סימנים המלמדים על חבלה או הגבלה בתנועות או ממצא רפואי אחר כלשהו. בתום הטיפול, הומלץ לתובע "משככי כאבים לפי הצורך" וכן חופש מחלה ל – 3 ימים. התובע פנה בהמשך לכך אל קופ"ח וקיבל תעודת מחלה למשך 17 ימים לתקופה מיום 29/3/09 ועד 14/4/09. כמו כן, המציא התובע שני אישורים של מכון לפיזיותרפיה לפיהם נזקק ל – 8 טיפולים פיזיותרפיים בין התאריכים 20/4/09 ועד 9/5/09.

התובע טוען בתביעתו וגם בסיכומיו כי מגיע לו פיצוי בגין אובדן שכר בעבר, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות ונסיעות, ונזק לא ממוני. אציין בהקשר זה כי לגבי כל הנזקים (למעט כאב וסבל) לא הובאה כל ראיה כי אכן נגרם נזק כזה. התובע לא דאג להמציא ראיה כלשהי לעניין הפסדי שכר או הוצאות שנגרמו לו. לגבי רכיב כאב וסבל, אין חולק כי מדובר בראש נזק שהינו בשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנזק הגוף שנגרם ולטיפול הרפואי לו נזקק התובע.

שקלתי היטב את עמדת הנתבעת בגין התאונה מיום 29/3/09 ואינני תמים דעים עמה כי מדובר במקרה של העדר "נזק גוף" כמשמעותו של מונח זה בחוק הפלת"ד. אמנם מדובר בנזק קל שמזכה בפיצוי קטן וייתכן ונפגע אחר (עם עיסוק דומה של התובע) היה נמנע מהגשת דרישה לפיצוי, אך אינני סבור כי יש לדחות את התביעה מחמת העדר נזק גוף. אני אומד את הנזק הלא ממוני לו זכאי התובע בסך 1,500 ₪.

התיק השני

התיק השני מתייחס לתאונה שארעה על פי הנטען ביום 10/5/10. בכתב התביעה ציינו התובעים כי רכבם סטה במהלך נסיעה בכביש פנימי בכפר נחף ונפגע ממדרגה עת עלה עליה. "אירוע" זה גרם, לטענת התובעים, הן לנזק רכוש לרכב והן לנזק גוף. התובעים 1 ו – 2 הם בני זוג ואילו התובעים 3 ו – 4 הם בניהם הקטינים. כל ארבעת התובעים פנו אל בית החולים לקבל טיפול עם תלונות דומות, כאשר התובעת מס' 2 הלינה, בנוסף, על כאבי בטן עקב היותה בהריון. בתיק זה העידו בני הזוג בלבד ואילו מטעם הנתבעת לא הובאו עדים.

בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה, ניתן לומר שלא צוין בתביעה מדוע סטה הרכב וכיצד הוא בדיוק עלה על המדרגה ומה גרם לנזק הרכוש לרכב וגם כיצד נפגעו התובעים בגופם. התובע (עו"ד והבי) ציין בחקירתו הנגדית בבית המשפט כי בעת נסיעה בכביש פנימי בכפר נחף, כאשר אשתו נהגה ברכב, הגיע רכב ממול עם אורות וסנוור את אשתו שנהגה. עקב כך, סטה הרכב ימינה ועלה על מדרכה. גרסה זו בדבר אירוע התאונה עקב סנוור מרכב אחר לא בא זכרה בתביעה וגם לא בתצהירי עדות ראשית שהוגשו. לכך יש להוסיף כי גם בעדות שמסרו התובעים 1+2 במשטרה בעקבות האירוע הנ"ל לא הוזכר קיומו של רכב צד ג'.

מבלי לקבוע מסמרות בכל הקשור לסיבה שבעקבותיה סטה הרכב ועלה על מדרכה (הגם שאין לשלול את גרסת ההגנה לעניין זה) עדיין מוטל הנטל על התובעים להוכיח כי עקב עליית הרכב על מדרכה במהירות איטית בתוך כפר מגוריהם נפגעו ארבעתם בגופם. אמנם ארבעת התובעים פנו לבית החולים לקבל טיפול, אך גם כאן, ניתן לציין כי לא נמצאו ממצאים רפואיים כלשהם מלבד טענה סובייקטיבית של תחושת כאבים. "מנגנון" האירוע התאונתי והטענה בדבר נזק גוף מעלה ספקות בדבר הטענות לעניין פגיעות הגוף הנ"ל. ייתכן הדבר והתובעת מס' 2 (שהייתה בהריון בזמן הארוע) חשה כאבים בעקבות עליית הרכב על מדרכה, וייתכן והתובעים 3 ו – 4 (קטינים) נבהלו בעקבות הארוע הנ"ל, אך עדיין לא ניתן לומר שנגרם "נזק גוף" כמשמעותו בחוק הפלת"ד.

לאמור בפסקה הקודמת אוסיף ואציין כי גם במקרה והאירוע ייחשב תאונת דרכים, עדיין לא הוכח כי נגרם נזק גוף שמזכה בפיצוי ובוודאי שלא הוכחו נזקים ממשיים שהתובעים טוענים להם. דהיינו, גם מנקודת מבט של כימות פיצוי בגין נזק הגוף הנטען, דין התביעה להידחות.

סוף דבר:

התביעה בתיק 442-06-09 מתקבלת ולפיה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 1500 ₪ וכן החזר אגרת משפט. לכך יתווספו הוצאות ניהול משפט בסך 500 ₪. הנתבעת תישא ביתרת אגרה בגין תיק זה, כמתחייב על פי התקנות.

התביעה בתיק 18499-07-10 נדחית. התובעים 1 ו – 2, הדדית, ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. כמו כן, יישאו התובעים 1 ו – 2 ביתרת אגרה שתחול.